איך פספסתי ציקלון

אני מוצא את עצמי כותב את הפוסט הזה מסניף מקדונלדס ב-נוסה הדס, איזור מגורים על החוף המזרחי שצמוד לפארק הלאומי נוסה, אח אח כמה שלפעמים אני מתגעגע לת”א ולאינטרנט החופשי בבית קפה נורמלי.

בימים האחרונים האיזור היה כמעט איזור מוכה אסון , ציקלון היימיש מסתובב לו על יד החוף המזרחי של אוסטרליה וזורע פחד והרס (אתמול ושלשום פגע בפרייזראיילנד הידוע) ואני בסה”כ תייר פשוט לא כלכך יודע מה לעשות אנחנו הרי לא מורגלים בסופות ציקלון ובמה שעושות ככה שבמקום לעשות 3 ימים על קנו בנהר נוסה השקט אני “בורח” לעיר ומקווה ששום היימיש לא יבוא.

אז.. במקום 3 ימים מפרכים של קנו קיבלתי 3 ימים של מנוחה יחסית (בכל זאת מזג אוויר לא משהו ) , לנוח , לבשל לעצמי אוכל ולהנות מכל רגע של השקעה בעצמי , לקרוא ספר, לראות סרט ולהכיר אנשים חדשים .באמת שלא תכננתי את זה אבל בימים האחרונים יצא לי לדבר עם 2 אנשים מנוגדים על.. החיים . על הקשיים שאנחנו נתקלים בהם , על הפחדים והספקות שלנו ועוד ועוד .

האחד,רונאר, בחור נורווגי שהכרתי במחנה גלישה , צעיר בגיל ובנפש ואינו פוחד להשתנות , לשאול את עצמו שאלות קשות ולהעז לקחת סיכונים והשנייה, מרסלה , בת 29 מצ’ילה שעושה כאן את תואר המאסטר שלה , עצמאית ומלאת בטחון עצמי .
מוזר איך שמזל של מטיילים מביא אותך למצוא את האנשים המתאימים לשיחה המתאימה בדיוק אחרי שקראתי ספר טוב שמדבר על חזרה בתשובה – מקימי מאת נועה ירון-דיין.(ארחיב עליו בהזדמנות).

לפחות הרווחתי הזדמנות להעלות תמונות,שלא אגיד שלא היה שווה בכל זאת לקנות את הלפטופ הקטנצי’ק ולעשות איתו שיחות וידאו מסניף מקדונלדס אי שם ..

התמונות :

פורסם בקטגוריה יומן מסע, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *