יומן מסע

לפני מספר ימים,
בעקבות שיר שהופיע בשירת הכאוס – ביתי מצאה לעצמה/תום הדני,
התוודעתי לספרו האלקטרוני של תום : פרא בית החזה.
ממש אתמול, אחרי שקיבלתי את ההדפסה הכרוכה שלו (הוא הוציא ספר אלקטרוני חינם לכל דורש) ישבתי לקרוא אותו בשעת לילה מאוחרת מאוד ומה אגיד … כיף .

תום כותב על עצמו, על חייו בשפה מעקצצת (משהו שאני מגדיר כעקיצות חכמה של אבחנות פשוטות על החיים – יפה ומחוכם, או לפחות כך אני יכול לתאר זאת בשעה זו) .
בחלוקת הפרקים בספר הוא מצליח לגעת בחלקי החיים שכל אחד חווה , או לפחות גם אני, את מראה העולם מתוך עיניו אנחנו עוברים כמו חץ העובר מסלולים שונים ופוגע במטרהאחרמטרה וכרגיל שירה המדברת אלי מיד,  היא זו המייצגת את האני המסתכל מבחוץ על חייו ומעביר מסרים לעצמו כרפלקציה ולאחרים הקרובים הקוראים זאת בדרך נוספת מעבר לתקשורת הרגילה.

אכן פרא וראוי לציון בזכות העריכה המוקפדת למרות היותו אוסף דיגיטלי
ואף מצליח לקשור עצמו לבית החזה, באליפסות מחשבה ביני לבין דפי הספרון במשולש שבין הראש-ספר-לב ולמען האמת מעלה את רצונות הנפש לקרוא דווקא בשירים שלא נאספו באוסף זה  מחמת פרטיותם.

למרות שהחלטתי שלא לתת כאן ציטוטים נרחבים או הקשרים שבין שמות ומשמעויות הפרקים והשורות השונות המהדהדות בראשי גם בקריאה שניה ושלישית ,

אביא על אף זאת ציטוט אחד לנחמה,
בית אחד מתוך הפרק "פרטים מתוך ילדותי", בשיר "עגלה רתומה בדרך לכרם" :

"הורי היו מניעים ומנידים את עגלתי,
דוחפים בשבילי העפר והמלט
עד שאתפיס עם טלטלותיו של העולם.
אולי מה שעבד עבורי
יעבוד עבורך. " *

קריאה נוספת - ראיון קצר שנערך עימו על הספר.

* הספר עצמו מנוקד, בגללים קשיים טכניים לא ניקדתי כאן.