מִּילָה

הַמִּילָה הַכְּתוּבָה בסֶלַע,
חֲקוּקָה בַּדַּף בְּכָל רָצוֹן וְכַוָּנָה
כְּאִלּוּ אָמַרְתִּי לָךְ
אֲנִי אוֹהֵב
וְאַתְּ שָׁמַעַתְּ אוֹתָךְ

————————-

מִילָה
לו הָיִיתִי, מִילָה
הָיִיתִי
חוֹזֵר עַל עַצְמִי
עַד שֶׁ
תִּירָס נהייתה

—————–
מתי  להפסיק להאמין בהן ?
כשמבינים שהם מגבילות את ההבנה…
יאללה חוזרים לסמסטר הבא.

פורסם בקטגוריה שירה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *