מסע אל קצה החדר / טיבור פישר

"עכשיו אני מבינה את זה.
המאבק הוא תמיד עם עצמך, אבל זה לא אומר שאי-אפשר למצוא בעל ברית.
כולנו זקוקים למישהו שיגרד מדי פעם את הגב הרוחני שלנו.
הבית הוא אף פעם לא מקום אלא אדם
"

זה המשפט האחרון בספר , זה גם אולי הדבר היחיד ש"צריך" לקרוא ,
לאורך הספר שמספר סיפור חיים של בחורה אנגליה בצעירותה ובפירוט יותר נרחב את קורותיה
בשנת עבודתה בספר במועדון ביזארי בברצלונה על שלל דמויותיו וחוויותיה, אפשר להבין את חשיבותם של האנשים שמסביב, האנשים שאיתם אתה יוצר קשר והמסע שהגיבורה עוברת בהבנת הפרטים החשובים בחייה.
הגיבורה מבינה את זה בסוף , אנו , כמו בכל סיפור, נשארים אחרי הקליימקס עם המסר ביד והמחשבה האם למרות כל אופי חייה הנוכחי היא תוכל לעבור טרנספורמציה אישית מאנוכיות לאהבה.
למעט ההבנה הזאת , ואולי כמה ציטוטי מפתח אין הרבה מה להתעמק ,
אתם יודעים מה , בעצם כן שווה לקרוא את 60 העמ' הראשונים- דווקא שם נמצא החלק המשמעותי על תפיסת החיים של הגיבורה, תפיסה שלא שונה בהרבה משלנו ואולי דווקא דרך הקדמה זו אפשר להבין את שכתבו על הסופר כמי שמנסה להביא את תחושתיו ביחס לחיינו.

כמה ציטוטים מהספר :
"זה כמעט חוק טבע – אלה שדורשים אהדה בקולי קולות הם בד"כ אלה שהכי פחות ראויים לה .
יש אנשים נטולי רגשות : הם רק חושבים שיש להם רגשות
" עמ 34-35.

"זאת הבעיה עם הציווליזיציה : מה עושים איתה כשמתקבלים? " עמ' 36.

"השאלה המרכזית היא , בשביל מה צריך חדשות ? גם אנשים שלא יודעים מי יושב בממשלה רוצים לשמוע חדשות. האם זה משום שהחדשות מאפשרות לנו לגבש דעות ? האם זה משום שזה מרחיב את נושאי השיחה, האקלים האנושי ? כשמניחים את העיתון, רוב הקוראים מרגישים שיש להם הקישורים המתאימים לשלוט בעולם כולו. " עמ' 39-40.

"זה כמו הקול היחיד שלא תשמעו , קול הנחירה שלכם" עמ' 40.

"פעם בני האצולה האמינו שהכל מגיע להם, אך כיום נדמה שדווקא עלובי החיים הם אלה שמאמינים שזו זכותם שירעיפו עליהם מכל טוב . ותמיד אלה שמציעים עזרה אחרונים הם אלה שמבקשים אותה ראשונים." ע"מ 43.

"אבל מה שמפחיד אותי זה קץ ההנאה.אני עדיין נהנית מאוכל מעולה , מוזיקה, נעליים ושיחה טובה . מפחיד אותי לחשוב שיום אחד התשוקה שלי לדברים האלו תעלם , ממש כמו הרצון לצאת החוצה. כי אז לא ישאר שום דבר שיחצוץ ביני לבין האימה. "
"מדוע חשוב כלכך למחוק את התשוקה? אם כבר שעבודו של האני העצמי הוא העניין, אז מה העניין בטיפוחו של האני העצמי ? זה כמו לקבל עלון שכתוב תזרקו את העלון הזה
." עמ' 44.

"רוב הגברים , גם אם הם לא מתכננים לעלות עלייך ממש באותו רגע, תמיד מכניסים אותך לרשימת המתנה , משלמים איזו מקדמה בצורת מחמאה או תשומת לב,לשימוש עתידי. מבחינתו של היימיש לא הייתי אישה אלא כלי קיבול להרהורי ליבו." עמ' 83.

"הייתי צעירה מכדי להבין שרובנו מחבבים אנשים שאנחנו לא מכירים היטב, רק משום שגם הם לא מכירים אותנו היטב. זה קסמו של הזר. אדם זר מוכרח להסתפק במידע שאתם מספקים לו, ולא סביר שיוכל להפריך את התדמית שאתם מנסים ליצור. ….. חיים חדשים דרך אוזניים חדשות" עמ138 .

"יש רק שני דברים לעשות כשחברייך מאכזבים אותך : לזכור או לשכוח, ברור איזה מהאפשרויות בריאה יותר . או אולי לא ? גיליתם אמת לא נעימה. ….. " עמ 147

"יש כלכך הרבה אדיוטים ושמוקים שזכוים לתשומת לב ושבחים שלא מגיעים להם. אבל אני ראיתי מהו אומץ. אומץ של לוחם אמיתי פירושו לעבור את הבלתי-נודע, אל החושך, לבד, לא חמוש, בלי להתלונן ובידיעה ברורה שתפסיד. זה נדיר אבל זה קיים." עמ 198.

"יש לי הרגשה שפגשתי מספיק אנשים בחיי. זה אחד מסימני ההזדקנות, כמו הקמטים הראשונים סביב העיניים. וזה נכון לגבי כולנו, במידה זו או אחרת. אפילו לעשירים ולמפורסמים ביותר, שמצליחים למלא אצטדיונים שלמים במעריצים שרוצים לטרוף אותם, יש חוג חברים מצומצם וקבוע. העולם הרגשי שלנו תמיד נשאר כפר קטן."עמ 204

"כמעט כולנו משתוקקים להיות מפורסמים, להיות חשובים, להיות נערצים, לבלוט, אבל ההנחה היא שלשם כך צריך להיות שונה או טוב מאחרים. לא. הכי טוב להיות מפורסם, לזכות בהערצת הציבור, אבל להיות כמו כולם."עמ 209.

"הרשע בהתגלמותו זה ששום דבר לא מעניין אותך מבלבד עצמך". עמ 271.

פורסם בקטגוריה ספרים, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *